כיצד באים תינוקות לעולם?
מי שעוקבת אחרי המֵלים (מל ראשון ומל שני), בטח מתה לדעת מה קורה עם התהליך שהתחלנו כבר לפני יותר משנה.
נתחיל מהסוף – עוד אתם קוראים את השורות הללו קופאים להם שישה עוברים קטנטנים במרפאת הפריון אי שם באורגון.
מעשה שהיה כך היה –
אחרי שתורמת הביצית הקודמת נטשה אותנו בלי הסברים ופשוט נעלמה, נאלצנו לחפש תורמת אחרת (וזאת גם הסיבה שאתם, גוזליי המתקתקים, לא קיבלתם מֵל בחודשים האחרונים). נודה באמת, מעבר לעובדה שזה עיכב אותנו והאריך את התהליך, זה רִיפָּה את ידינו. אחרי חיפושים מייגעים ונבירה אינסופית במאגרי תורמות ובנתונים רפואיים מצאנו לבסוף את טיילור, שאז הייתה עדיין תורמת מס׳ 506202.
כאן המקום לציין שבשל הביקוש הגבוה לתורמות, בכל רגע נתון אפשר לבחור רק תורמת פוטנציאלית אחת. ברגע שבוחרים בה ולו לשם בדיקה ראשונית, היא יורדת מהמאגר לתקופת זמן מוגבלת, שבמהלכה אנחנו מקבלים את מלוא הנתונים לגביה ולא יכולים לחפש מישהי נוספת במקביל. בתום אותה תקופה היא חוזרת למאגר ובזמן שאנחנו מתלבטים או מנסים להשוות לתורמות אחרות שראינו, מישהו אחר עשוי לבחור בה. כל זה מעכב את התהליך, כי אי אפשר לקבל תמונה מלאה על שתיים או יותר באותו זמן ולהחליט ביניהן.
אוקצור – שמנו עינינו בתורמת מס׳ 506202, קיבלנו את התיק הרפואי המלא שלה ועברנו על כל המחלות השונות שהיו לסבתא רבא שלה. אחרי שיחה נוספת עם היועצת הגנטית החלטנו ללכת על זה, אבל למודי אכזבות דרשנו הפעם להמשיך את ההתקשרות בינינו רק אחרי שנדבר עם התורמת ישירות בשיחת סקייפ ולא נתקשר רק דרך המרפאה והסכמים משפטיים.
דמיינו פגישה ראשונה עם מישהי שאתם יודעים עליה הכול; מה היא עושה בחיים, מה התחביבים שלה, איזו מוסיקה היא אוהבת לשמוע, אתם אפילו יודעים איך היא נראתה בגיל 4, אבל בעצם לא יודעים עליה כלום. אפילו לא איך קוראים לה.
לה, לעומת זאת, אין בכלל מושג מי אתם…
כבר ציינתי שמצלמות סקייפ לא מחבבות אותי, ואת ניר הן ממש שונאות, אז התלבשנו יפה והדלקנו את כל האורות בבית כדי שהיא לא תהיה תחת הרושם שיחיא סנוואר ואוסאמה בן לאדן החליטו להביא ביחד ילדים לעולם.
למרות ההתרגשות, הדייט היה תענוג.
ניר לא הוציא הגה.
אני לא סתמתי את הפה.
וכשעצרתי מדי פעם לקחת אוויר, גם טיילור הצליחה להשחיל איזו מילה.
אחרי חצי שעה בערך של מונולוג בלתי נגמר, החלטנו שלושתנו שנשמח לעשות ילדים ביחד או לפחות לערבב את המטענים הגנטיים שלנו.
שבועיים אחרי הדייט טיילור התייצבה שוב במרפאה, הפעם כדי לבצע שאיבת ביציות שעברה בהצלחה רבתי.
מחצית מהביציות שנשאבו הופרו ע״י הזרעים של ניר והחצי השני ע״י אלה שלי מה שמחזיר אותנו לתחילת הסיפור:
שלושה עוברים של ניר ושלושה עוברים שלי יושבים להם עכשיו במבחנות, קפואים מהתחת ומחכים לטטיאנה הפונדקאית שלנו שתהיה מוכנה לקבל אותם מעדנות אל רחמה.
בינתיים בצד השני של ארה״ב
בערך באותו הזמן נשלח אלינו החוזה הסופי עם טטיאנה.
נגיד שטולסטוי היה מחליט להוסיף כרך ג׳ לספרו העבה ממילא והמשעמם עד זָרָא ״מלחמה ושלום״, זה עדיין לא היה מגיע לקרסולי החוזה הארוך, המפורט והמייגע שקיבלנו והוא ללא ספק היה מעניין יותר.
אבל אין ברירה – קראנו את החוזה (ותודה לאלוהי הגוגל טרנסלייט – לא יודע מה אנשים עשו פעם בלי דוד גוגל הטוב והמיטיב), נפגשנו עם עורכת הדין שלנו ואחרי עוד כמה שאלות ותשובות על פיצויים ואובדן ימי עבודה ואחרי שעמדנו על מצבן העגום של דולות במזרח ארה״ב ובמיין בפרט, עשינו כאילו אנחנו מבינים הכול ובידיים רועדות חתמנו על החוזה.
בתמונה: יחיא ואוסאמה
אני שמח לבשר שביום שני ה 5.8.2019 תטוס טטיאנה את כל הדרך ממיין לאורגון כדי להתחיל את פרוטוקול הטיפולים ולהכין את הרחם שלה לקליטה.
בערך חודש אח״כ תתבצע ההחזרה!!!
אם הלב שלי יעמוד בזה ואשרוד עד אז כדי לספר – תקבלו על זה מל…
