פונדקאות – ההתחלה
ניר (הכפרה שלי) ואני התחלנו לפני כמה חודשים תהליך פונדקאות בארה"ב.
הפונדקאות לגייז מותרת במעט מאוד מדינות בעולם וארה"ב היא המקום הכי בטוח לעשות את זה.
והכי יקר.
אבל אני הרי זכיתי בגנטיקה תימנית כה משובחת, שיהיה זה עוול לא להעביר את ה-DNA הזה הלאה.
העולם זקוק נואשות לעוד אנשים חומים, חסרי סבלנות ועצבנים.
בעקבות אירועי החודשים האחרונים סביב הנושא, ושלל הבטחות הבחירות שמופרחות לאוויר בימים אלה, אני רוצה לחלוק איתכם איך זה נראה מפה.
רחם להשכיר
אין איך ולא צריך ליפייף את זה. זה מה שזה. אם זה עוזר, אני מוכן להשכיר את הביצים שלי למי שרק ירצה…
אם כן, מציאת אישה שתישא את ההיריון ברחמה הוא הצעד הראשון ובו התחלנו עוד באפריל 2018.
בארה"ב יש מספר לא מבוטל של סוכנויות שמאתרות פונדקאיות פוטנציאליות.
ליתר ביטחון אבהיר, שהפונדקאית היא האינקובטור שבו גדלים העוברים ואין לה זיקה גנטית ישירה אליהם.
אחרי שיחות סקייפ ליליות עם כמה נציגות שונות שנראה היה שבילו יותר מדי זמן אצל רונית רפאל, חתמנו על הסכם עם הסוכנות של זאת שהיה לה הכי מעט בוטוקס בשפתיים.
יש די הרבה זוגות שזקוקים לפונדקאיות ולכן זמן ההמתנה הממוצע לפונדקאית הוא 8-10 חודשים. אם רוצים היריון של תאומים, זמן ההמתנה מתארך עוד.
אז מחכים.
בינתיים ביקום מקביל:
יש עלייך איזו ביצית?
שוב, מדגיש, לא משתמשים בביצית של הפונדקאית.
כלומר, צריך למצוא ביצית ואז לקחת אותה למרפאת פוריות פרטית שם היא תפגוש את החבר'ה של ניר ושלי ותייצר את דור ההמשך המפוקפק שלנו. ולא… לא מערבבים את הזרעים של שנינו אלא בוחרים את הזרע הכי טוב של כל אחד מאיתנו ומפרים בו את הביציות. את העוברים שיווצרו שומרים בהקפאה עד שתימצא פונדקאית ואז מחדירים עובר אחד של ניר ועובר אחד שלי בתקווה ששניהם יקלטו ברחם כבר בניסיון הראשון.
גם פה, יש מבחר מרפאות שמציעות את שירותיהן.
כל מרפאה מתגאה באחוזי ההצלחה שלה ביצירת הריונות מוצלחים או במאגר ביציות פרטי או אפילו באיכות הביציות שיש ברשותן.
ושוב, שיחות סקייפ ליליות עם הצד השני של העולם או מפגשים עם נציגים ישראליים של המרפאות עד שבאוגוסט 2018 טסנו למרפאה שבחרנו בפורטלנד, אורגון כדי להשאיר שם את המטען הגנטי שלנו ולפגוש את הרופא שיהיה האלוהים שלנו…
משמאל לימין: ניר, אלוהים, לירן חולצה שחורה.
הגענו למרפאה שהיא שילוב מושלם בין גן יפני לחללית חייזרים כולל רחש המים המפכפכים והחדרים המסתוריים, שיכולנו רק לשער ששם מתבצעים הניסויים בבני אדם שתמיד שמענו עליהם.
אחרי פגישות עם יועצות גנטיקה, מאבחנות פסיכולוגיות ואלוהים עצמו, הובלנו אחר כבוד לחדרון קטן שם היינו צריכים לבצע את זממנו. אני משער שתא הייחוד בכלא תל מונד משרה את אותה אווירה רומנטית וקסומה שבה נולדים ילדים…
נרגשים פסענו מעדנות אל תוך הקיטון ושם בפעם הראשונה בחיים לא שפכנו זרע לבטלה!
10 דקות אח"כ ושתי כוסות עם כמה טיפות נוזל לבן עושות את דרכן למקפיא כדי להמתין עד שנואיל בטובנו לבחור או יותר נכון לקנות ביצית.
יצא לכם פעם ללכת לקנות ביצית?
אתה נכנס לאתר, די דומה לאתר היכרויות סטנדרטי, ואתה עובר על תמונות ונתונים של נשים שונות.
לכל תורמת יש פרופיל עם תמונה, פרטים אישיים וכמובן, מידע רפואי.
יש גבוהות, יש נמוכות, יש יפות, יש פחות, יש נתונים יבשים ומצד שני מאמרים שהתורמות בעצמן כתבו ובו הן שוטחות את ראיית העולם שלהן, בקיצור – מכל טוב הארץ.
בתור מזל מאזניים טיפוסי, אני מעדיף ללכת על גחלים בוערות מאשר לבחור. לא משנה מה. בחירות מכל סוג שהוא עושות לי חררה.
תנו לי לצעוד ערום עם סרסיי לאניסטר כשאנשים זורקים עליי ירקות רקובים רק אל תכריחו אותי להחליט איזו בחורה נראית לי בעלת הביציות המתאימות ביותר.
יותר מזה, ידוע שמרבה נכסים – מרבה דאגה. וככל שנברתי עוד ועוד במידע הרפואי איבדתי את מעט שיקול הדעת שעוד היה לי.
פתאום עצם העובדה שהסבתא רבא של פלונית אלמונית חלתה באנגינה בגיל 12, הספיקה לי כדי לפסול אותה מיד. מי רוצה ילדים חולנים…
אחרי חצי שנה (!) של התחבטויות והתלבטויות בין ברונטיות תמירות לבלונדיניות קוקטיות, אני שמח לבשר שלפני מספר ימים נמצאה סופסוף הביצית המיוחלת.
ועכשיו אני לא רוצה להחליט יותר כלום בשנה הקרובה!
בכל מקרה בעוד קצת יותר מחודש תתבצע שאיבת הביציות מהתורמת ויתחיל תהליך ייצור העוברים.
תחזיקו אצבעות.
בחזרה לפונדקאית
לפני כמה ימים, קיבלנו מייל מסוכנות הפונדקאות:
יש מצב שיש מישהי.
השתדלנו לא להשתגע, אבל לא הצלחנו.
אחרי יומיים דיברנו איתה בסקייפ שיחה מבוישת ונבוכה משהו. תחושת דז'ה-וו חזקה לימים שבהם יצאתי לבליינדייטס. ופה אין אפילו אלכוהול שיעזור…
זה המקום לציין שמצלמת הסקייפ לא עושה חסד לא איתי ולא עם ניר ואנחנו נראים כמו שני פעילי אל-קאעידה.
אז כדי לא להבהיל אותה, השתדלנו להיות הכי מקסימים שאפשר והקפדנו לומר תודה בסוף כל משפט גם אם לא היה ממש צריך. תוך כדי כך ניסינו להבין מה אנחנו מרגישים כלפי הבחורה הזאת שאנחנו לא מכירים והולכת להיות חלק כ"כ משמעותי מהחיים שלנו מעכשיו.
חד קרן.
זה הדבר הראשון שעלה לי בראש.
כל מה שראינו מול העיניים זה גוש של טוב-לב. לא יכולנו להרגיש כלפיה שום דבר חוץ מהכרת תודה אינסופית. על הדרך הכרנו גם את בן הזוג ושני הילדים שלה.
היו לנו 7000 שאלות ו 6999 בכלל לא הספקנו לשאול אפילו.
הם מצידם רצו לדעת מה עשינו בצבא ואם יצא לנו לירות במישהו.
ממש בליינדייט טיפוסי רק בלי הסקס בסוף…
בימים אלה טטיאנה הנפלאה, מורה לחינוך מיוחד בת 32 ממיין, עוברת בדיקות אחרונות שבסופן נדע אם היא אכן כשירה לשאת עובר שחרחר ועובר פלגמט.
כשיהיו תשובות, אעדכן על ההתקדמות.
